1ויאמר יהוה אלי אם־יעמד משה ושמואל לפני אין נפשי אל־העם הזה שלח מעל־פני ויצאו׃

2והיה כי־יאמרו אליך אנה נצא ואמרת אליהם כה־אמר יהוה אשר למות למות ואשר לחרב לחרב ואשר לרעב לרעב ואשר לשבי לשבי׃

3ופקדתי עליהם ארבע משפחות נאם־יהוה את־החרב להרג ואת־הכלבים לסחב ואת־עוף השמים ואת־בהמת הארץ לאכל ולהשחית׃ 4ונתתים [לזועה כ] (לזעוה ק) לכל ממלכות הארץ בגלל מנשה בן־יחזקיהו מלך יהודה על אשר־עשה בירושלם׃

5כי מי־יחמל עליך ירושלם ומי ינוד לך ומי יסור לשאל לשלם לך׃

6את נטשת אתי נאם־יהוה אחור תלכי ואט את־ידי עליך ואשחיתך נלאיתי הנחם׃

7ואזרם במזרה בשערי הארץ שכלתי אבדתי את־עמי מדרכיהם לוא־שבו׃

8עצמו־לי אלמנתו מחול ימים הבאתי להם על־אם בחור שדד בצהרים הפלתי עליה פתאם עיר ובהלות׃

9אמללה ילדת השבעה נפחה נפשה [באה כ] (בא ק) שמשה בעד יומם בושה וחפרה ושאריתם לחרב אתן לפני איביהם נאם־יהוה׃ ס

10אוי־לי אמי כי ילדתני איש ריב ואיש מדון לכל־הארץ לא־נשיתי ולא־נשו־בי כלה מקללוני׃ ס

11אמר יהוה אם־לא [שרותך כ] (שריתיך ק) לטוב אם־לוא ׀ הפגעתי בך בעת־רעה ובעת צרה את־האיב׃

12הירע ברזל ׀ ברזל מצפון ונחשת׃

13חילך ואוצרותיך לבז אתן לא במחיר ובכל־חטאותיך ובכל־גבוליך׃

14והעברתי את־איביך בארץ לא ידעת כי־אש קדחה באפי עליכם תוקד׃ ס

15אתה ידעת יהוה זכרני ופקדני והנקם לי מרדפי אל־לארך אפך תקחני דע שאתי עליך חרפה׃

16נמצאו דבריך ואכלם ויהי [דבריך כ] (דברך ק) לי לששון ולשמחת לבבי כי־נקרא שמך עלי יהוה אלהי צבאות׃ ס

17לא־ישבתי בסוד־משחקים ואעלז מפני ידך בדד ישבתי כי־זעם מלאתני׃ ס

18למה היה כאבי נצח ומכתי אנושה מאנה הרפא היו תהיה לי כמו אכזב מים לא נאמנו׃ ס

19לכן כה־אמר יהוה אם־תשוב ואשיבך לפני תעמד ואם־תוציא יקר מזולל כפי תהיה ישבו המה אליך ואתה לא־תשוב אליהם׃

20ונתתיך לעם הזה לחומת נחשת בצורה ונלחמו אליך ולא־יוכלו לך כי־אתך אני להושיעך ולהצילך נאם־יהוה׃

21והצלתיך מיד רעים ופדתיך מכף ערצים׃ פ