1הוי מראה ונגאלה העיר היונה׃ 2לא שמעה בקול לא לקחה מוסר ביהוה לא בטחה אל־אלהיה לא קרבה׃ 3שריה בקרבה אריות שאגים שפטיה זאבי ערב לא גרמו לבקר׃ 4נביאיה פחזים אנשי בגדות כהניה חללו־קדש חמסו תורה׃ 5יהוה צדיק בקרבה לא יעשה עולה בבקר בבקר משפטו יתן לאור לא נעדר ולא־יודע עול בשת׃ 6הכרתי גוים נשמו פנותם החרבתי חוצותם מבלי עובר נצדו עריהם מבלי־איש מאין יושב׃ 7אמרתי אך־תיראי אותי תקחי מוסר ולא־יכרת מעונה כל אשר־פקדתי עליה אכן השכימו השחיתו כל עלילותם׃ 8לכן חכו־לי נאם־יהוה ליום קומי לעד כי משפטי לאסף גוים לקבצי ממלכות לשפך עליהם זעמי כל חרון אפי כי באש קנאתי תאכל כל־הארץ׃ 9כי־אז אהפך אל־עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם יהוה לעבדו שכם אחד׃ 10מעבר לנהרי־כוש עתרי בת־פוצי יובלון מנחתי׃ 11ביום ההוא לא תבושי מכל עלילתיך אשר פשעת בי כי־אז ׀ אסיר מקרבך עליזי גאותך ולא־תוספי לגבהה עוד בהר קדשי׃ 12והשארתי בקרבך עם עני ודל וחסו בשם יהוה׃ 13שארית ישראל לא־יעשו עולה ולא־ידברו כזב ולא־ימצא בפיהם לשון תרמית כי־המה ירעו ורבצו ואין מחריד׃ ס 14רני בת־ציון הריעו ישראל שמחי ועלזי בכל־לב בת ירושלם׃ 15הסיר יהוה משפטיך פנה איבך מלך ישראל ׀ יהוה בקרבך לא־תיראי רע עוד׃ 16ביום ההוא יאמר לירושלם אל־תיראי ציון אל־ירפו ידיך׃ 17יהוה אלהיך בקרבך גבור יושיע ישיש עליך בשמחה יחריש באהבתו יגיל עליך ברנה׃ 18נוגי ממועד אספתי ממך היו משאת עליה חרפה׃ 19הנני עשה את־כל־מעניך בעת ההיא והושעתי את־הצלעה והנדחה אקבץ ושמתים לתהלה ולשם בכל־הארץ בשתם׃ 20בעת ההיא אביא אתכם ובעת קבצי אתכם כי־אתן אתכם לשם ולתהלה בכל עמי הארץ בשובי את־שבותיכם לעיניכם אמר יהוה׃ |
    |