1התקוששו וקושו הגוי לא נכסף׃ 2בטרם לדת חק כמץ עבר יום בטרם ׀ לא־יבוא עליכם חרון אף־יהוה בטרם לא־יבוא עליכם יום אף־יהוה׃ 3בקשו את־יהוה כל־ענוי הארץ אשר משפטו פעלו בקשו־צדק בקשו ענוה אולי תסתרו ביום אף־יהוה׃ 4כי עזה עזובה תהיה ואשקלון לשממה אשדוד בצהרים יגרשוה ועקרון תעקר׃ ס 5הוי ישבי חבל הים גוי כרתים דבר־יהוה עליכם כנען ארץ פלשתים והאבדתיך מאין יושב׃ 6והיתה חבל הים נות כרת רעים וגדרות צאן׃ 7והיה חבל לשארית בית יהודה עליהם ירעון בבתי אשקלון בערב ירבצון כי יפקדם יהוה אלהיהם ושב [שבותם כ] (שביתם׃ ק) 8שמעתי חרפת מואב וגדופי בני עמון אשר חרפו את־עמי ויגדילו על־גבולם׃ 9לכן חי־אני נאם יהוה צבאות אלהי ישראל כי־מואב כסדם תהיה ובני עמון כעמרה ממשק חרול ומכרה־מלח ושממה עד־עולם שארית עמי יבזום ויתר [גוי כ] (גויי ק) ינחלום׃ 10זאת להם תחת גאונם כי חרפו ויגדלו על־עם יהוה צבאות׃ 11נורא יהוה עליהם כי רזה את כל־אלהי הארץ וישתחוו־לו איש ממקומו כל איי הגוים׃ 12גם־אתם כושים חללי חרבי המה׃ 13ויט ידו על־צפון ויאבד את־אשור וישם את־נינוה לשממה ציה כמדבר׃ 14ורבצו בתוכה עדרים כל־חיתו־גוי גם־קאת גם־קפד בכפתריה ילינו קול ישורר בחלון חרב בסף כי ארזה ערה׃ 15זאת העיר העליזה היושבת לבטח האמרה בלבבה אני ואפסי עוד איך ׀ היתה לשמה מרבץ לחיה כל עובר עליה ישרק יניע ידו׃ ס |
    |