1דבר־יהוה ׀ אשר היה אל־צפניה בן־כושי בן־גדליה בן־אמריה בן־חזקיה בימי יאשיהו בן־אמון מלך יהודה׃

2אסף אסף כל מעל פני האדמה נאם־יהוה׃

3אסף אדם ובהמה אסף עוף־השמים ודגי הים והמכשלות את־הרשעים והכרתי את־האדם מעל פני האדמה נאם־יהוה׃

4ונטיתי ידי על־יהודה ועל כל־יושבי ירושלם והכרתי מן־המקום הזה את־שאר הבעל את־שם הכמרים עם־הכהנים׃

5ואת־המשתחוים על־הגגות לצבא השמים ואת־המשתחוים הנשבעים ליהוה והנשבעים במלכם׃

6ואת־הנסוגים מאחרי יהוה ואשר לא־בקשו את־יהוה ולא דרשהו׃

7הס מפני אדני יהוה כי קרוב יום יהוה כי־הכין יהוה זבח הקדיש קראיו׃

8והיה ביום זבח יהוה ופקדתי על־השרים ועל־בני המלך ועל כל־הלבשים מלבוש נכרי׃

9ופקדתי על כל־הדולג על־המפתן ביום ההוא הממלאים בית אדניהם חמס ומרמה׃ ס

10והיה ביום ההוא נאם־יהוה קול צעקה משער הדגים ויללה מן־המשנה ושבר גדול מהגבעות׃

11הילילו ישבי המכתש כי נדמה כל־עם כנען נכרתו כל־נטילי כסף׃

12והיה בעת ההיא אחפש את־ירושלם בנרות ופקדתי על־האנשים הקפאים על־שמריהם האמרים בלבבם לא־ייטיב יהוה ולא ירע׃

13והיה חילם למשסה ובתיהם לשממה ובנו בתים ולא ישבו ונטעו כרמים ולא ישתו את־יינם׃

14קרוב יום־יהוה הגדול קרוב ומהר מאד קול יום יהוה מר צרח שם גבור׃

15יום עברה היום ההוא יום צרה ומצוקה יום שאה ומשואה יום חשך ואפלה יום ענן וערפל׃

16יום שופר ותרועה על הערים הבצרות ועל הפנות הגבהות׃

17והצרתי לאדם והלכו כעורים כי ליהוה חטאו ושפך דמם כעפר ולחמם כגללים׃

18גם־כספם גם־זהבם לא־יוכל להצילם ביום עברת יהוה ובאש קנאתו תאכל כל־הארץ כי־כלה אך־נבהלה יעשה את כל־ישבי הארץ׃ ס