1הדבר אשר דבר יהוה אל־בבל אל־ארץ כשדים ביד ירמיהו הנביא׃

2הגידו בגוים והשמיעו ושאו־נס השמיעו אל־תכחדו אמרו נלכדה בבל הביש בל חת מרדך הבישו עצביה חתו גלוליה׃

3כי עלה עליה גוי מצפון הוא־ישית את־ארצה לשמה ולא־יהיה יושב בה מאדם ועד־בהמה נדו הלכו׃

4בימים ההמה ובעת ההיא נאם־יהוה יבאו בני־ישראל המה ובני־יהודה יחדו הלוך ובכו ילכו ואת־יהוה אלהיהם יבקשו׃ 5ציון ישאלו דרך הנה פניהם באו ונלוו אל־יהוה ברית עולם לא תשכח׃ ס

6צאן אבדות [היה כ] (היו ק) עמי רעיהם התעום הרים [שובבים כ] (שובבום ק) מהר אל־גבעה הלכו שכחו רבצם׃

7כל־מוצאיהם אכלום וצריהם אמרו לא נאשם תחת אשר חטאו ליהוה נוה־צדק ומקוה אבותיהם יהוה׃ ס

8נדו מתוך בבל ומארץ כשדים [יצאו כ] (צאו ק) והיו כעתודים לפני־צאן׃

9כי הנה אנכי מעיר ומעלה על־בבל קהל־גוים גדלים מארץ צפון וערכו לה משם תלכד חציו כגבור משכיל לא ישוב ריקם׃

10והיתה כשדים לשלל כל־שלליה ישבעו נאם־יהוה׃

11כי [תשמחי כ] (תשמחו ק) כי [תעלזי כ] (תעלזו ק) שסי נחלתי כי [תפושי כ] (תפושו ק) כעגלה דשה [ותצהלי כ] (ותצהלו ק) כאברים׃

12בושה אמכם מאד חפרה יולדתכם הנה אחרית גוים מדבר ציה וערבה׃

13מקצף יהוה לא תשב והיתה שממה כלה כל עבר על־בבל ישם וישרק על־כל־מכותיה׃

14ערכו על־בבל ׀ סביב כל־דרכי קשת ידו אליה אל־תחמלו אל־חץ כי ליהוה חטאה׃

15הריעו עליה סביב נתנה ידה נפלו [אשויתיה כ] (אשיותיה ק) נהרסו חומותיה כי נקמת יהוה היא הנקמו בה כאשר עשתה עשו־לה׃

16כרתו זורע מבבל ותפש מגל בעת קציר מפני חרב היונה איש אל־עמו יפנו ואיש לארצו ינסו׃ ס

17שה פזורה ישראל אריות הדיחו הראשון אכלו מלך אשור וזה האחרון עצמו נבוכדראצר מלך בבל׃ ס 18לכן כה־אמר יהוה צבאות אלהי ישראל הנני פקד אל־מלך בבל ואל־ארצו כאשר פקדתי אל־מלך אשור׃ 19ושבבתי את־ישראל אל־נוהו ורעה הכרמל והבשן ובהר אפרים והגלעד תשבע נפשו׃ 20בימים ההם ובעת ההיא נאם־יהוה יבקש את־עון ישראל ואיננו ואת־חטאת יהודה ולא תמצאינה כי אסלח לאשר אשאיר׃

21על־הארץ מרתים עלה עליה ואל־יושבי פקוד חרב והחרם אחריהם נאם־יהוה ועשה ככל אשר צויתיך׃ ס

22קול מלחמה בארץ ושבר גדול׃

23איך נגדע וישבר פטיש כל־הארץ איך היתה לשמה בבל בגוים׃

24יקשתי לך וגם־נלכדת בבל ואת לא ידעת נמצאת וגם־נתפשת כי ביהוה התגרית׃

25פתח יהוה את־אוצרו ויוצא את־כלי זעמו כי־מלאכה היא לאדני יהוה צבאות בארץ כשדים׃

26באו־לה מקץ פתחו מאבסיה סלוה כמו־ערמים והחרימוה אל־תהי־לה שארית׃

27חרבו כל־פריה ירדו לטבח הוי עליהם כי־בא יומם עת פקדתם׃ ס

28קול נסים ופלטים מארץ בבל להגיד בציון את־נקמת יהוה אלהינו נקמת היכלו׃

29השמיעו אל־בבל ׀ רבים כל־דרכי קשת חנו עליה סביב אל־יהי־ (לה ק) פלטה שלמו־לה כפעלה ככל אשר עשתה עשו־לה כי אל־יהוה זדה אל־קדוש ישראל׃

30לכן יפלו בחוריה ברחבתיה וכל־אנשי מלחמתה ידמו ביום ההוא נאם־יהוה׃ ס

31הנני אליך זדון נאם־אדני יהוה צבאות כי בא יומך עת פקדתיך׃

32וכשל זדון ונפל ואין לו מקים והצתי אש בעריו ואכלה כל־סביבתיו׃ ס

33כה אמר יהוה צבאות עשוקים בני־ישראל ובני־יהודה יחדו וכל־שביהם החזיקו בם מאנו שלחם׃

34גאלם ׀ חזק יהוה צבאות שמו ריב יריב את־ריבם למען הרגיע את־הארץ והרגיז לישבי בבל׃

35חרב על־כשדים נאם־יהוה ואל־ישבי בבל ואל־שריה ואל־חכמיה׃

36חרב אל־הבדים ונאלו חרב אל־גבוריה וחתו׃

37חרב אל־סוסיו ואל־רכבו ואל־כל־הערב אשר בתוכה והיו לנשים חרב אל־אוצרתיה ובזזו׃

38חרב אל־מימיה ויבשו כי ארץ פסלים היא ובאימים יתהללו׃

39לכן ישבו ציים את־איים וישבו בה בנות יענה ולא־תשב עוד לנצח ולא תשכון עד־דור ודור׃

40כמהפכת אלהים את־סדם ואת־עמרה ואת־שכניה נאם־יהוה לא־ישב שם איש ולא־יגור בה בן־אדם׃

41הנה עם בא מצפון וגוי גדול ומלכים רבים יערו מירכתי־ארץ׃

42קשת וכידן יחזיקו אכזרי המה ולא ירחמו קולם כים יהמה ועל־סוסים ירכבו ערוך כאיש למלחמה עליך בת־בבל׃

43שמע מלך־בבל את־שמעם ורפו ידיו צרה החזיקתהו חיל כיולדה׃

44הנה כאריה יעלה מגאון הירדן אל־נוה איתן כי־ארגעה [ארוצם כ] (אריצם ק) מעליה ומי בחור אליה אפקד כי מי כמוני ומי יועדני ומי־זה רעה אשר יעמד לפני׃ 45לכן שמעו עצת־יהוה אשר יעץ אל־בבל ומחשבותיו אשר חשב אל־ארץ כשדים אם־לא יסחבום צעירי הצאן אם־לא ישים עליהם נוה׃ 46מקול נתפשה בבל נרעשה הארץ וזעקה בגוים נשמע׃ ס