1ויבאו הזפים אל־שאול הגבעתה לאמר הלוא דוד מסתתר בגבעת החכילה על פני הישימן׃ 2ויקם שאול וירד אל־מדבר־זיף ואתו שלשת־אלפים איש בחורי ישראל לבקש את־דוד במדבר־זיף׃ 3ויחן שאול בגבעת החכילה אשר על־פני הישימן על־הדרך ודוד ישב במדבר וירא כי בא שאול אחריו המדברה׃ 4וישלח דוד מרגלים וידע כי־בא שאול אל־נכון׃ 5ויקם דוד ויבא אל־המקום אשר חנה־שם שאול וירא דוד את־המקום אשר שכב־שם שאול ואבנר בן־נר שר־צבאו ושאול שכב במעגל והעם חנים [סביבתו כ] (סביבתיו׃ ק)

6ויען דוד ויאמר ׀ אל־אחימלך החתי ואל־אבישי בן־צרויה אחי יואב לאמר מי־ירד אתי אל־שאול אל־המחנה ויאמר אבישי אני ארד עמך׃ 7ויבא דוד ואבישי ׀ אל־העם לילה והנה שאול שכב ישן במעגל וחניתו מעוכה־בארץ [מראשתו כ] (מראשתיו ק) ואבנר והעם שכבים [סביבתו כ] (סביבתיו׃ ק) ס 8ויאמר אבישי אל־דוד סגר אלהים היום את־אויבך בידך ועתה אכנו נא בחנית ובארץ פעם אחת ולא אשנה לו׃ 9ויאמר דוד אל־אבישי אל־תשחיתהו כי מי שלח ידו במשיח יהוה ונקה׃ פ 10ויאמר דוד חי־יהוה כי אם־יהוה יגפנו או־יומו יבוא ומת או במלחמה ירד ונספה׃ 11חלילה לי מיהוה משלח ידי במשיח יהוה ועתה קח־נא את־החנית אשר [מראשתו כ] (מראשתיו ק) ואת־צפחת המים ונלכה לנו׃ 12ויקח דוד את־החנית ואת־צפחת המים מראשתי שאול וילכו להם ואין ראה ואין יודע ואין מקיץ כי כלם ישנים כי תרדמת יהוה נפלה עליהם׃

13ויעבר דוד העבר ויעמד על־ראש־ההר מרחק רב המקום ביניהם׃ 14ויקרא דוד אל־העם ואל־אבנר בן־נר לאמר הלוא תענה אבנר ויען אבנר ויאמר מי אתה קראת אל־המלך׃ פ 15ויאמר דוד אל־אבנר הלוא־איש אתה ומי כמוך בישראל ולמה לא שמרת אל־אדניך המלך כי־בא אחד העם להשחית את־המלך אדניך׃ 16לא־טוב הדבר הזה אשר עשית חי־יהוה כי בני־מות אתם אשר לא־שמרתם על־אדניכם על־משיח יהוה ועתה ׀ ראה אי־חנית המלך ואת־צפחת המים אשר [מראשתו כ] (מראשתיו׃ ק)

17ויכר שאול את־קול דוד ויאמר הקולך זה בני דוד ויאמר דוד קולי אדני המלך׃ 18ויאמר למה זה אדני רדף אחרי עבדו כי מה עשיתי ומה־בידי רעה׃ 19ועתה ישמע־נא אדני המלך את דברי עבדו אם־יהוה הסיתך בי ירח מנחה ואם ׀ בני האדם ארורים הם לפני יהוה כי־גרשוני היום מהסתפח בנחלת יהוה לאמר לך עבד אלהים אחרים׃ 20ועתה אל־יפל דמי ארצה מנגד פני יהוה כי־יצא מלך ישראל לבקש את־פרעש אחד כאשר ירדף הקרא בהרים׃

21ויאמר שאול חטאתי שוב בני־דוד כי לא־ארע לך עוד תחת אשר יקרה נפשי בעיניך היום הזה הנה הסכלתי ואשגה הרבה מאד׃ 22ויען דוד ויאמר הנה [החנית כ] (חנית ק) המלך ויעבר אחד מהנערים ויקחה׃ 23ויהוה ישיב לאיש את־צדקתו ואת־אמנתו אשר נתנך יהוה ׀ היום ביד ולא אביתי לשלח ידי במשיח יהוה׃ 24והנה כאשר גדלה נפשך היום הזה בעיני כן תגדל נפשי בעיני יהוה ויצלני מכל־צרה׃ פ 25ויאמר שאול אל־דוד ברוך אתה בני דוד גם עשה תעשה וגם יכל תוכל וילך דוד לדרכו ושאול שב למקומו׃ פ