1בני אם־ערבת לרעך תקעת לזר כפיך׃

2נוקשת באמרי־פיך נלכדת באמרי־פיך׃

3עשה זאת אפוא ׀ בני והנצל כי באת בכף־רעך לך התרפס ורהב רעיך׃

4אל־תתן שנה לעיניך ותנומה לעפעפיך׃

5הנצל כצבי מיד וכצפור מיד יקוש׃ פ

6לך־אל־נמלה עצל ראה דרכיה וחכם׃

7אשר אין־לה קצין שטר ומשל׃

8תכין בקיץ לחמה אגרה בקציר מאכלה׃

9עד־מתי עצל ׀ תשכב מתי תקום משנתך׃

10מעט נות מעט תנומות מעט ׀ חבק ידים לשכב׃

11ובא־כמהלך ראשך ומחסרך כאיש מגן׃ פ

12אדם בליעל איש און הולך עקשות פה׃

13קרץ בעיניו מלל ברגלו מרה באצבעתיו׃

14תהפכות ׀ בלבו חרש רע בכל־עת [מדנים כ] (מדינים ק) ישלח׃

15על־כן פתאם יבוא אידו פתע ישבר ואין מרפא׃ פ

16שש־הנה שנא יהוה ושבע [תועבות כ] (תועבת ק) נפשו׃

17עינים רמות לשון שקר וידים שפכות דם־נקי׃

18לב חרש מחשבות און רגלים ממהרות לרוץ לרעה׃

19יפיח כזבים עד שקר ומשלח מדנים בין אחים׃ פ

20נצר בני מצות אביך ואל־תטש תורת אמך׃

21קשרם על־לבך תמיד ענדם על־גרגרתך׃

22בהתהלכך ׀ תנחה אתך בשכבך תשמר עליך והקיצות היא תשיחך׃

23כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר׃

24לשמרך מאשת רע מחלקת לשון נכריה׃

25אל־תחמד יפיה בלבבך ואל־תקחך בעפעפיה׃

26כי בעד־אשה זונה עד־ככר לחם ואשת איש נפש יקרה תצוד׃ פ

27היחתה איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה׃

28אם־יהלך איש על־הגחלים ורגליו לא תכוינה׃

29כן הבא אל־אשת רעהו לא ינקה כל־הנגע בה׃

30לא־יבוזו לגנב כי יגנוב למלא נפשו כי ירעב׃

31ונמצא ישלם שבעתים את־כל־הון ביתו יתן׃

32נאף אשה חסר־לב משחית נפשו הוא יעשנה׃

33נגע־וקלון ימצא וחרפתו לא תמחה׃

34כי־קנאה חמת־גבר ולא־יחמול ביום נקם׃

35לא־ישא פני כל־כפר ולא־יאבה כי תרבה־שחד׃ פ