1ויסעו בני ישראל ויחנו בערבות מואב מעבר לירדן ירחו׃ ס

2וירא בלק בן־צפור את כל־אשר־עשה ישראל לאמרי׃ 3ויגר מואב מפני העם מאד כי רב־הוא ויקץ מואב מפני בני ישראל׃ 4ויאמר מואב אל־זקני מדין עתה ילחכו הקהל את־כל־סביבתינו כלחך השור את ירק השדה ובלק בן־צפור מלך למואב בעת ההוא׃ 5וישלח מלאכים אל־בלעם בן־בעור פתורה אשר על־הנהר ארץ בני־עמו לקרא־לו לאמר הנה עם יצא ממצרים הנה כסה את־עין הארץ והוא ישב ממלי׃ 6ועתה לכה־נא ארה־לי את־העם הזה כי־עצום הוא ממני אולי אוכל נכה־בו ואגרשנו מן־הארץ כי ידעתי את אשר־תברך מברך ואשר תאר יואר׃

7וילכו זקני מואב וזקני מדין וקסמים בידם ויבאו אל־בלעם וידברו אליו דברי בלק׃ 8ויאמר אליהם לינו פה הלילה והשבתי אתכם דבר כאשר ידבר יהוה אלי וישבו שרי־מואב עם־בלעם׃ 9ויבא אלהים אל־בלעם ויאמר מי האנשים האלה עמך׃ 10ויאמר בלעם אל־האלהים בלק בן־צפר מלך מואב שלח אלי׃ 11הנה העם היצא ממצרים ויכס את־עין הארץ עתה לכה קבה־לי אתו אולי אוכל להלחם בו וגרשתיו׃ 12ויאמר אלהים אל־בלעם לא תלך עמהם לא תאר את־העם כי ברוך הוא׃ 13ויקם בלעם בבקר ויאמר אל־שרי בלק לכו אל־ארצכם כי מאן יהוה לתתי להלך עמכם׃ 14ויקומו שרי מואב ויבאו אל־בלק ויאמרו מאן בלעם הלך עמנו׃

15ויסף עוד בלק שלח שרים רבים ונכבדים מאלה׃ 16ויבאו אל־בלעם ויאמרו לו כה אמר בלק בן־צפור אל־נא תמנע מהלך אלי׃ 17כי־כבד אכבדך מאד וכל אשר־תאמר אלי אעשה ולכה־נא קבה־לי את העם הזה׃ 18ויען בלעם ויאמר אל־עבדי בלק אם־יתן־לי בלק מלא ביתו כסף וזהב לא אוכל לעבר את־פי יהוה אלהי לעשות קטנה או גדולה׃ 19ועתה שבו נא בזה גם־אתם הלילה ואדעה מה־יסף יהוה דבר עמי׃ 20ויבא אלהים ׀ אל־בלעם לילה ויאמר לו אם־לקרא לך באו האנשים קום לך אתם ואך את־הדבר אשר־אדבר אליך אתו תעשה׃

21ויקם בלעם בבקר ויחבש את־אתנו וילך עם־שרי מואב׃

22ויחר־אף אלהים כי־הולך הוא ויתיצב מלאך יהוה בדרך לשטן לו והוא רכב על־אתנו ושני נעריו עמו׃ 23ותרא האתון את־מלאך יהוה נצב בדרך וחרבו שלופה בידו ותט האתון מן־הדרך ותלך בשדה ויך בלעם את־האתון להטתה הדרך׃ 24ויעמד מלאך יהוה במשעול הכרמים גדר מזה וגדר מזה׃ 25ותרא האתון את־מלאך יהוה ותלחץ אל־הקיר ותלחץ את־רגל בלעם אל־הקיר ויסף להכתה׃ 26ויוסף מלאך־יהוה עבור ויעמד במקום צר אשר אין־דרך לנטות ימין ושמאול׃ 27ותרא האתון את־מלאך יהוה ותרבץ תחת בלעם ויחר־אף בלעם ויך את־האתון במקל׃ 28ויפתח יהוה את־פי האתון ותאמר לבלעם מה־עשיתי לך כי הכיתני זה שלש רגלים׃ 29ויאמר בלעם לאתון כי התעללת בי לו יש־חרב בידי כי עתה הרגתיך׃ 30ותאמר האתון אל־בלעם הלוא אנכי אתנך אשר־רכבת עלי מעודך עד־היום הזה ההסכן הסכנתי לעשות לך כה ויאמר לא׃

31ויגל יהוה את־עיני בלעם וירא את־מלאך יהוה נצב בדרך וחרבו שלפה בידו ויקד וישתחו לאפיו׃ 32ויאמר אליו מלאך יהוה על־מה הכית את־אתנך זה שלוש רגלים הנה אנכי יצאתי לשטן כי־ירט הדרך לנגדי׃ 33ותראני האתון ותט לפני זה שלש רגלים אולי נטתה מפני כי עתה גם־אתכה הרגתי ואותה החייתי׃ 34ויאמר בלעם אל־מלאך יהוה חטאתי כי לא ידעתי כי אתה נצב לקראתי בדרך ועתה אם־רע בעיניך אשובה לי׃ 35ויאמר מלאך יהוה אל־בלעם לך עם־האנשים ואפס את־הדבר אשר־אדבר אליך אתו תדבר וילך בלעם עם־שרי בלק׃

36וישמע בלק כי בא בלעם ויצא לקראתו אל־עיר מואב אשר על־גבול ארנן אשר בקצה הגבול׃ 37ויאמר בלק אל־בלעם הלא שלח שלחתי אליך לקרא־לך למה לא־הלכת אלי האמנם לא אוכל כבדך׃ 38ויאמר בלעם אל־בלק הנה־באתי אליך עתה היכול אוכל דבר מאומה הדבר אשר ישים אלהים בפי אתו אדבר׃ 39וילך בלעם עם־בלק ויבאו קרית חצות׃ 40ויזבח בלק בקר וצאן וישלח לבלעם ולשרים אשר אתו׃

41ויהי בבקר ויקח בלק את־בלעם ויעלהו במות בעל וירא משם קצה העם׃