1ויען איוב ויאמר׃

2עד־אנה תוגיון נפשי ותדכאונני במלים׃

3זה עשר פעמים תכלימוני לא־תבשו תהכרו־לי׃

4ואף־אמנם שגיתי אתי תלין משוגתי׃

5אם־אמנם עלי תגדילו ותוכיחו עלי חרפתי ׃

6דעו־אפו כי־אלוה עותני ומצודו עלי הקיף׃

7הן אצעק חמס ולא אענה אשוע ואין משפט׃

8ארחי גדר ולא אעבור ועל נתיבותי חשך ישים׃

9כבודי מעלי הפשיט ויסר עטרת ראשי׃

10יתצני סביב ואלך ויסע כעץ תקותי׃

11ויחר עלי אפו ויחשבני לו כצריו׃

12יחד ׀ יבאו גדודיו ויסלו עלי דרכם ויחנו סביב לאהלי׃

13אחי מעלי הרחיק וידעי אך־זרו ממני׃

14חדלו קרובי ומידעי שכחוני׃

15גרי ביתי ואמהתי לזר תחשבני נכרי הייתי בעיניהם׃

16לעבדי קראתי ולא יענה במו־פי אתחנן־לו׃

17רוחי זרה לאשתי וחנתי לבני בטני׃

18גם־עוילים מאסו בי אקומה וידברו־בי׃

19תעבוני כל־מתי סודי וזה־אהבתי נהפכו־בי׃

20בעורי ובבשרי דבקה עצמי ואתמלטה בעור שני׃

21חנני חנני אתם רעי כי יד־אלוה נגעה בי׃

22למה תרדפני כמו־אל ומבשרי לא תשבעו׃

23מי־יתן אפו ויכתבון מלי מי־יתן בספר ויחקו׃

24בעט־ברזל ועפרת לעד בצור יחצבון׃

25ואני ידעתי גאלי חי ואחרון על־עפר יקום׃

26ואחר עורי נקפו־זאת ומבשרי אחזה אלוה׃

27אשר אני ׀ אחזה־לי ועיני ראו ולא־זר כלו כליתי בחקי׃

28כי תאמרו מה־נרדף־לו ושרש דבר נמצא־בי׃

29גורו לכם ׀ מפני־חרב כי־חמה עונות חרב למען תדעון [שדין כ] (שדון׃ ק) ס