1הדבר אשר היה אל־ירמיהו מאת יהוה לאמר׃ 2עמד בשער בית יהוה וקראת שם את־הדבר הזה ואמרת שמעו דבר־יהוה כל־יהודה הבאים בשערים האלה להשתחות ליהוה׃ ס 3כה־אמר יהוה צבאות אלהי ישראל היטיבו דרכיכם ומעלליכם ואשכנה אתכם במקום הזה׃ 4אל־תבטחו לכם אל־דברי השקר לאמר היכל יהוה היכל יהוה היכל יהוה המה׃ 5כי אם־היטיב תיטיבו את־דרכיכם ואת־מעלליכם אם־עשו תעשו משפט בין איש ובין רעהו׃ 6גר יתום ואלמנה לא תעשקו ודם נקי אל־תשפכו במקום הזה ואחרי אלהים אחרים לא תלכו לרע לכם׃ 7ושכנתי אתכם במקום הזה בארץ אשר נתתי לאבותיכם למן־עולם ועד־עולם׃

8הנה אתם בטחים לכם על־דברי השקר לבלתי הועיל׃ 9הגנב ׀ רצח ונאף והשבע לשקר וקטר לבעל והלך אחרי אלהים אחרים אשר לא־ידעתם׃ 10ובאתם ועמדתם לפני בבית הזה אשר נקרא־שמי עליו ואמרתם נצלנו למען עשות את כל־התועבות האלה׃ 11המערת פרצים היה הבית הזה אשר־נקרא־שמי עליו בעיניכם גם אנכי הנה ראיתי נאם־יהוה׃ ס

12כי לכו־נא אל־מקומי אשר בשילו אשר שכנתי שמי שם בראשונה וראו את אשר־עשיתי לו מפני רעת עמי ישראל׃ 13ועתה יען עשותכם את־כל־המעשים האלה נאם־יהוה ואדבר אליכם השכם ודבר ולא שמעתם ואקרא אתכם ולא עניתם׃ 14ועשיתי לבית ׀ אשר נקרא־שמי עליו אשר אתם בטחים בו ולמקום אשר־נתתי לכם ולאבותיכם כאשר עשיתי לשלו׃ 15והשלכתי אתכם מעל פני כאשר השלכתי את־כל־אחיכם את כל־זרע אפרים׃ ס

16ואתה אל־תתפלל ׀ בעד־העם הזה ואל־תשא בעדם רנה ותפלה ואל־תפגע־בי כי־אינני שמע אתך׃ 17האינך ראה מה המה עשים בערי יהודה ובחצות ירושלם׃ 18הבנים מלקטים עצים והאבות מבערים את־האש והנשים לשות בצק לעשות כונים למלכת השמים והסך נסכים לאלהים אחרים למען הכעסני׃ 19האתי הם מכעסים נאם־יהוה הלוא אתם למען בשת פניהם׃ ס 20לכן כה־אמר ׀ אדני יהוה הנה אפי וחמתי נתכת אל־המקום הזה על־האדם ועל־הבהמה ועל־עץ השדה ועל־פרי האדמה ובערה ולא תכבה׃ ס

21כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל עלותיכם ספו על־זבחיכם ואכלו בשר׃ 22כי לא־דברתי את־אבותיכם ולא צויתים ביום [הוציא כ] (הוציאי ק) אותם מארץ מצרים על־דברי עולה וזבח׃ 23כי אם־את־הדבר הזה צויתי אותם לאמר שמעו בקולי והייתי לכם לאלהים ואתם תהיו־לי לעם והלכתם בכל־הדרך אשר אצוה אתכם למען ייטב לכם׃ 24ולא שמעו ולא־הטו את־אזנם וילכו במעצות בשררות לבם הרע ויהיו לאחור ולא לפנים׃ 25למן־היום אשר יצאו אבותיכם מארץ מצרים עד היום הזה ואשלח אליכם את־כל־עבדי הנביאים יום השכם ושלח׃ 26ולוא שמעו אלי ולא הטו את־אזנם ויקשו את־ערפם הרעו מאבותם׃

27ודברת אליהם את־כל־הדברים האלה ולא ישמעו אליך וקראת אליהם ולא יענוכה׃ 28ואמרת אליהם זה הגוי אשר לוא־שמעו בקול יהוה אלהיו ולא לקחו מוסר אבדה האמונה ונכרתה מפיהם׃ ס

29גזי נזרך והשליכי ושאי על־שפים קינה כי מאס יהוה ויטש את־דור עברתו׃

30כי־עשו בני־יהודה הרע בעיני נאום־יהוה שמו שקוציהם בבית אשר־נקרא־שמי עליו לטמאו׃ 31ובנו במות התפת אשר בגיא בן־הנם לשרף את־בניהם ואת־בנתיהם באש אשר לא צויתי ולא עלתה על־לבי׃ ס

32לכן הנה־ימים באים נאם־יהוה ולא־יאמר עוד התפת וגיא בן־הנם כי אם־גיא ההרגה וקברו בתפת מאין מקום׃ 33והיתה נבלת העם הזה למאכל לעוף השמים ולבהמת הארץ ואין מחריד׃ 34והשבתי ׀ מערי יהודה ומחצות ירושלם קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה כי לחרבה תהיה הארץ׃