1הצדיק אבד ואין איש שם על־לב ואנשי־חסד נאספים באין מבין כי־מפני הרעה נאסף הצדיק׃ 2יבוא שלום ינוחו על־משכבותם הלך נכחו׃ 3ואתם קרבו־הנה בני עננה זרע מנאף ותזנה׃ 4על־מי תתענגו על־מי תרחיבו פה תאריכו לשון הלוא־אתם ילדי־פשע זרע שקר׃ 5הנחמים באלים תחת כל־עץ רענן שחטי הילדים בנחלים תחת סעפי הסלעים׃ 6בחלקי־נחל חלקך הם הם גורלך גם־להם שפכת נסך העלית מנחה העל אלה אנחם׃ 7על הר־גבה ונשא שמת משכבך גם־שם עלית לזבח זבח׃ 8ואחר הדלת והמזוזה שמת זכרונך כי מאתי גלית ותעלי הרחבת משכבך ותכרת־לך מהם אהבת משכבם יד חזית׃ 9ותשרי למלך בשמן ותרבי רקחיך ותשלחי צריך עד־מרחק ותשפילי עד־שאול׃ 10ברב דרכך יגעת לא אמרת נואש חית ידך מצאת על־כן לא חלית׃ 11ואת־מי דאגת ותיראי כי תכזבי ואותי לא זכרת לא־שמת על־לבך הלא אני מחשה ומעלם ואותי לא תיראי׃ 12אני אגיד צדקתך ואת־מעשיך ולא יועילוך׃ 13בזעקך יצילך קבוציך ואת־כלם ישא־רוח יקח־הבל והחוסה בי ינחל־ארץ ויירש הר־קדשי׃ 14ואמר סלו־סלו פנו־דרך הרימו מכשול מדרך עמי׃ ס 15כי כה אמר רם ונשא שכן עד וקדוש שמו מרום וקדוש אשכון ואת־דכא ושפל־רוח להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים׃ 16כי לא לעולם אריב ולא לנצח אקצוף כי־רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי׃ 17בעון בצעו קצפתי ואכהו הסתר ואקצף וילך שובב בדרך לבו׃ 18דרכיו ראיתי וארפאהו ואנחהו ואשלם נחמים לו ולאבליו׃ 19בורא [נוב כ] (ניב ק) שפתים שלום ׀ שלום לרחוק ולקרוב אמר יהוה ורפאתיו׃ 20והרשעים כים נגרש כי השקט לא יוכל ויגרשו מימיו רפש וטיט׃ 21אין שלום אמר אלהי לרשעים׃ ס |
    |