1למנצח על־מחלת משכיל לדוד׃ אמר נבל בלבו אין אלהים השחיתו והתעיבו עול אין עשה־טוב׃ 2אלהים משמים השקיף על־בני אדם לראות היש משכיל דרש את־אלהים׃ 3כלו סג יחדו נאלחו אין עשה־טוב אין גם־אחד׃ 4הלא ידעו פעלי און אכלי עמי אכלו לחם אלהים לא קראו׃ 5שם ׀ פחדו־פחד לא־היה פחד כי־אלהים פזר עצמות חנך הבשתה כי־אלהים מאסם׃ 6מי יתן מציון ישעות ישראל בשוב אלהים שבות עמו יגל יעקב ישמח ישראל׃ |
    |