1וידבר משה אל־ראשי המטות לבני ישראל לאמר זה הדבר אשר צוה יהוה׃ 2איש כי־ידר נדר ליהוה או־השבע שבעה לאסר אסר על־נפשו לא יחל דברו ככל־היצא מפיו יעשה׃ 3ואשה כי־תדר נדר ליהוה ואסרה אסר בבית אביה בנעריה׃ 4ושמע אביה את־נדרה ואסרה אשר אסרה על־נפשה והחריש לה אביה וקמו כל־נדריה וכל־אסר אשר־אסרה על־נפשה יקום׃ 5ואם־הניא אביה אתה ביום שמעו כל־נדריה ואסריה אשר־אסרה על־נפשה לא יקום ויהוה יסלח־לה כי־הניא אביה אתה׃ 6ואם־היו תהיה לאיש ונדריה עליה או מבטא שפתיה אשר אסרה על־נפשה׃ 7ושמע אישה ביום שמעו והחריש לה וקמו נדריה ואסרה אשר־אסרה על־נפשה יקמו׃ 8ואם ביום שמע אישה יניא אותה והפר את־נדרה אשר עליה ואת מבטא שפתיה אשר אסרה על־נפשה ויהוה יסלח־לה׃ 9ונדר אלמנה וגרושה כל אשר־אסרה על־נפשה יקום עליה׃ 10ואם־בית אישה נדרה או־אסרה אסר על־נפשה בשבעה׃ 11ושמע אישה והחרש לה לא הניא אתה וקמו כל־נדריה וכל־אסר אשר־אסרה על־נפשה יקום׃ 12ואם־הפר יפר אתם ׀ אישה ביום שמעו כל־מוצא שפתיה לנדריה ולאסר נפשה לא יקום אישה הפרם ויהוה יסלח־לה׃ 13כל־נדר וכל־שבעת אסר לענת נפש אישה יקימנו ואישה יפרנו׃ 14ואם־החרש יחריש לה אישה מיום אל־יום והקים את־כל־נדריה או את־כל־אסריה אשר עליה הקים אתם כי־החרש לה ביום שמעו׃ 15ואם־הפר יפר אתם אחרי שמעו ונשא את־עונה׃ 16אלה החקים אשר צוה יהוה את־משה בין איש לאשתו בין־אב לבתו בנעריה בית אביה׃ פ |