1וישב ישראל בשטים ויחל העם לזנות אל־בנות מואב׃ 2ותקראן לעם לזבחי אלהיהן ויאכל העם וישתחוו לאלהיהן׃ 3ויצמד ישראל לבעל פעור ויחר־אף יהוה בישראל׃ 4ויאמר יהוה אל־משה קח את־כל־ראשי העם והוקע אותם ליהוה נגד השמש וישב חרון אף־יהוה מישראל׃ 5ויאמר משה אל־שפטי ישראל הרגו איש אנשיו הנצמדים לבעל פעור׃ 6והנה איש מבני ישראל בא ויקרב אל־אחיו את־המדינית לעיני משה ולעיני כל־עדת בני־ישראל והמה בכים פתח אהל מועד׃ 7וירא פינחס בן־אלעזר בן־אהרן הכהן ויקם מתוך העדה ויקח רמח בידו׃ 8ויבא אחר איש־ישראל אל־הקבה וידקר את־שניהם את איש ישראל ואת־האשה אל־קבתה ותעצר המגפה מעל בני ישראל׃ 9ויהיו המתים במגפה ארבעה ועשרים אלף׃ פ 10וידבר יהוה אל־משה לאמר׃ 11פינחס בן־אלעזר בן־אהרן הכהן השיב את־חמתי מעל בני־ישראל בקנאו את־קנאתי בתוכם ולא־כליתי את־בני־ישראל בקנאתי׃ 12לכן אמר הנני נתן לו את־בריתי שלום׃ 13והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהנת עולם תחת אשר קנא לאלהיו ויכפר על־בני ישראל׃ 14ושם איש ישראל המכה אשר הכה את־המדינית זמרי בן־סלוא נשיא בית־אב לשמעני׃ 15ושם האשה המכה המדינית כזבי בת־צור ראש אמות בית־אב במדין הוא׃ פ 16וידבר יהוה אל־משה לאמר׃ 17צרור את־המדינים והכיתם אותם׃ 18כי צררים הם לכם בנכליהם אשר־נכלו לכם על־דבר־פעור ועל־דבר כזבי בת־נשיא מדין אחתם המכה ביום־המגפה על־דבר־פעור׃ (19) ויהי אחרי המגפה ׃ פ |
    |