1ותדבר מרים ואהרן במשה על־אדות האשה הכשית אשר לקח כי־אשה כשית לקח׃ 2ויאמרו הרק אך־במשה דבר יהוה הלא גם־בנו דבר וישמע יהוה׃ 3והאיש משה [ענו כ] (עניו ק) מאד מכל האדם אשר על־פני האדמה׃ ס 4ויאמר יהוה פתאם אל־משה ואל־אהרן ואל־מרים צאו שלשתכם אל־אהל מועד ויצאו שלשתם׃ 5וירד יהוה בעמוד ענן ויעמד פתח האהל ויקרא אהרן ומרים ויצאו שניהם׃ 6ויאמר שמעו־נא דברי אם־יהיה נביאכם יהוה במראה אליו אתודע בחלום אדבר־בו׃ 7לא־כן עבדי משה בכל־ביתי נאמן הוא׃ 8פה אל־פה אדבר־בו ומראה ולא בחידת ותמנת יהוה יביט ומדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה׃ 9ויחר אף יהוה בם וילך׃ 10והענן סר מעל האהל והנה מרים מצרעת כשלג ויפן אהרן אל־מרים והנה מצרעת׃ 11ויאמר אהרן אל־משה בי אדני אל־נא תשת עלינו חטאת אשר נואלנו ואשר חטאנו׃ 12אל־נא תהי כמת אשר בצאתו מרחם אמו ויאכל חצי בשרו׃ 13ויצעק משה אל־יהוה לאמר אל נא רפא נא לה׃ פ 14ויאמר יהוה אל־משה ואביה ירק ירק בפניה הלא תכלם שבעת ימים תסגר שבעת ימים מחוץ למחנה ואחר תאסף׃ 15ותסגר מרים מחוץ למחנה שבעת ימים והעם לא נסע עד־האסף מרים׃ 16ואחר נסעו העם מחצרות ויחנו במדבר פארן׃ פ |
    |