1דברי נחמיה בן־חכליה ויהי בחדש־ [כסלו כ] (כסליו ק) שנת עשרים ואני הייתי בשושן הבירה׃ 2ויבא חנני אחד מאחי הוא ואנשים מיהודה ואשאלם על־היהודים הפליטה אשר־נשארו מן־השבי ועל־ירושלם׃ 3ויאמרו לי הנשארים אשר־נשארו מן־השבי שם במדינה ברעה גדלה ובחרפה וחומת ירושלם מפרצת ושעריה נצתו באש׃

4ויהי כשמעי ׀ את־הדברים האלה ישבתי ואבכה ואתאבלה ימים ואהי צם ומתפלל לפני אלהי השמים׃ 5ואמר אנא יהוה אלהי השמים האל הגדול והנורא שמר הברית וחסד לאהביו ולשמרי מצותיו׃ 6תהי נא אזנך־קשבת ועיניך פתוחות לשמע אל־תפלת עבדך אשר אנכי מתפלל לפניך היום יומם ולילה על־בני ישראל עבדיך ומתודה על־חטאות בני־ישראל אשר חטאנו לך ואני ובית־אבי חטאנו׃ 7חבל חבלנו לך ולא־שמרנו את־המצות ואת־החקים ואת־המשפטים אשר צוית את־משה עבדך׃ 8זכר־נא את־הדבר אשר צוית את־משה עבדך לאמר אתם תמעלו אני אפיץ אתכם בעמים׃ 9ושבתם אלי ושמרתם מצותי ועשיתם אתם אם־יהיה נדחכם בקצה השמים משם אקבצם [והבואתים כ] (והביאותים ק) אל־המקום אשר בחרתי לשכן את־שמי שם׃ 10והם עבדיך ועמך אשר פדית בכחך הגדול ובידך החזקה׃ 11אנא אדני תהי נא אזנך־קשבת אל־תפלת עבדך ואל־תפלת עבדיך החפצים ליראה את־שמך והצליחה־נא לעבדך היום ותנהו לרחמים לפני האיש הזה ואני הייתי משקה למלך׃ פ