1ויען אליפז התימני ויאמר׃

2החכם יענה דעת־רוח וימלא קדים בטנו׃

3הוכח בדבר לא יסכון ומלים לא־יועיל בם׃

4אף־אתה תפר יראה ותגרע יחה לפני־אל׃

5כי יאלף עונך פיך ותבחר לשון ערומים׃

6ירשיעך פיך ולא־אני ושפתיך יענו־בך׃

7הראישון אדם תולד ולפני גבעות חוללת׃

8הבסוד אלוה תשמע ותגרע אליך חכמה׃

9מה־ידעת ולא נדע תבין ולא־עמנו הוא׃

10גם־שב גם־ישיש בנו כביר מאביך ימים׃

11המעט ממך תנחמות אל ודבר לאט עמך׃

12מה־יקחך לבך ומה־ירזמון עיניך׃

13כי־תשיב אל־אל רוחך והצאת מפיך מלין׃

14מה־אנוש כי־יזכה וכי־יצדק ילוד אשה׃

15הן [בקדשו כ] (בקדשיו ק) לא יאמין ושמים לא־זכו בעיניו׃

16אף כי־נתעב ונאלח איש־שתה כמים עולה׃

17אחוך שמע־לי וזה־חזיתי ואספרה׃

18אשר־חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם׃

19להם לבדם נתנה הארץ ולא־עבר זר בתוכם׃

20כל־ימי רשע הוא מתחולל ומספר נים נצפנו לעריץ׃

21קול־פחדים באזניו בשלום שודד יבואנו׃

22לא־יאמין וב מני־חשך [וצפו כ] (וצפוי ק) הוא אלי־חרב׃

23נדד הוא ללחם איה ידע ׀ כי־נכון בידו יום־חשך׃

24יבעתהו צר ומצוקה תתקפהו כמלך ׀ עתיד לכידור׃

25כי־נטה אל־אל ידו ואלש־די יתגבר׃

26ירוץ אליו בצואר בעבי גבי מגניו׃

27כי־כסה פניו בחלבו ויעש פימה עלי־כסל׃

28וישכון ׀ ערים נכחדות בתים לא־ישבו למו אשר התעתדו לגלים׃

29לא־יעשר ולא־יקום חילו ולא־יטה לארץ מנלם׃

30לא־יסור ׀ מני־חשך ינקתו תיבש שלהבת ויסור ברוח פיו׃

31אל־יאמן [בשו כ] (בשיו ק) נתעה כיש־וא תהיה תמורתו׃

32בלא־יומו תמלא וכפתו לא רעננה׃

33יחמס כגפן בסרו וישלך כזית נצתו׃

34כי־עדת חנף גלמוד ואש אכלה אהלי־שחד׃

35הרה עמל וילד און ובטנם תכין מרמה׃ ס