1ואלה דברי הספר אשר שלח ירמיה הנביא מירושלם אל־יתר זקני הגולה ואל־הכהנים ואל־הנביאים ואל־כל־העם אשר הגלה נבוכדנאצר מירושלם בבלה׃ 2אחרי צאת יכניה־המלך והגבירה והסריסים שרי יהודה וירושלם והחרש והמסגר מירושלם׃ 3ביד אלעשה בן־שפן וגמריה בן־חלקיה אשר שלח צדקיה מלך־יהודה אל־נבוכדנאצר מלך בבל בבלה לאמר׃ ס 4כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל לכל־הגולה אשר־הגליתי מירושלם בבלה׃ 5בנו בתים ושבו ונטעו גנות ואכלו את־פרין׃ 6קחו נשים והולידו בנים ובנות וקחו לבניכם נשים ואת־בנותיכם תנו לאנשים ותלדנה בנים ובנות ורבו־שם ואל־תמעטו׃ 7ודרשו את־שלום העיר אשר הגליתי אתכם שמה והתפללו בעדה אל־יהוה כי בשלומה יהיה לכם שלום׃ פ 8כי כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל אל־ישיאו לכם נביאיכם אשר־בקרבכם וקסמיכם ואל־תשמעו אל־חלמתיכם אשר אתם מחלמים׃ 9כי בשקר הם נבאים לכם בשמי לא שלחתים נאם־יהוה׃ ס

10כי־כה אמר יהוה כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקד אתכם והקמתי עליכם את־דברי הטוב להשיב אתכם אל־המקום הזה׃ 11כי אנכי ידעתי את־המחשבת אשר אנכי חשב עליכם נאם־יהוה מחשבות שלום ולא לרעה לתת לכם אחרית ותקוה׃ 12וקראתם אתי והלכתם והתפללתם אלי ושמעתי אליכם׃ 13ובקשתם אתי ומצאתם כי תדרשני בכל־לבבכם׃ 14ונמצאתי לכם נאם־יהוה ושבתי את־ [שביתכם כ] (שבותכם ק) וקבצתי אתכם מכל־הגוים ומכל־המקומות אשר הדחתי אתכם שם נאם־יהוה והשבתי אתכם אל־המקום אשר־הגליתי אתכם משם׃

15כי אמרתם הקים לנו יהוה נבאים בבלה׃ ס 16כי־כה ׀ אמר יהוה אל־המלך היושב אל־כסא דוד ואל־כל־העם היושב בעיר הזאת אחיכם אשר לא־יצאו אתכם בגולה׃ 17כה אמר יהוה צבאות הנני משלח בם את־החרב את־הרעב ואת־הדבר ונתתי אותם כתאנים השערים אשר לא־תאכלנה מרע׃ 18ורדפתי אחריהם בחרב ברעב ובדבר ונתתים [לזועה כ] (לזעוה ק) לכל ׀ ממלכות הארץ לאלה ולשמה ולשרקה ולחרפה בכל־הגוים אשר־הדחתים שם׃ 19תחת אשר־לא־שמעו אל־דברי נאם־יהוה אשר שלחתי אליהם את־עבדי הנבאים השכם ושלח ולא שמעתם נאם־יהוה׃ 20ואתם שמעו דבר־יהוה כל־הגולה אשר־שלחתי מירושלם בבלה׃ ס

21כה־אמר יהוה צבאות אלהי ישראל אל־אחאב בן־קוליה ואל־צדקיהו בן־מעשיה הנבאים לכם בשמי שקר הנני ׀ נתן אתם ביד נבוכדראצר מלך־בבל והכם לעיניכם׃ 22ולקח מהם קללה לכל גלות יהודה אשר בבבל לאמר ישמך יהוה כצדקיהו וכאחב אשר־קלם מלך־בבל באש׃ 23יען אשר עשו נבלה בישראל וינאפו את־נשי רעיהם וידברו דבר בשמי שקר אשר לוא צויתם ואנכי [הוידע כ] (היודע ק) ועד נאם־יהוה׃ ס

24ואל־שמעיהו הנחלמי תאמר לאמר׃ 25כה־אמר יהוה צבאות אלהי ישראל לאמר יען אשר אתה שלחת בשמכה ספרים אל־כל־העם אשר בירושלם ואל־צפניה בן־מעשיה הכהן ואל כל־הכהנים לאמר׃ 26יהוה נתנך כהן תחת יהוידע הכהן להיות פקדים בית יהוה לכל־איש משגע ומתנבא ונתתה אתו אל־המהפכת ואל־הצינק׃ 27ועתה למה לא גערת בירמיהו הענתתי המתנבא לכם׃ 28כי על־כן שלח אלינו בבל לאמר ארכה היא בנו בתים ושבו ונטעו גנות ואכלו את־פריהן׃

29ויקרא צפניה הכהן את־הספר הזה באזני ירמיהו הנביא׃ פ 30ויהי דבר־יהוה אל־ירמיהו לאמר׃ 31שלח על־כל־הגולה לאמר כה אמר יהוה אל־שמעיה הנחלמי יען אשר נבא לכם שמעיה ואני לא שלחתיו ויבטח אתכם על־שקר׃ 32לכן כה־אמר יהוה הנני פקד על־שמעיה הנחלמי ועל־זרעו לא־יהיה לו איש ׀ יושב ׀ בתוך־העם הזה ולא־יראה בטוב אשר־אני עשה־לעמי נאם־יהוה כי־סרה דבר על־יהוה׃ ס